פסק-דין בתיק ע"ו 20646-10-10

א.       בפניי ערעור על פסק דינה של וועדת העררים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים שליד בית משפט השלום בחיפה, בראשות כב' השופט אהרון שדה, מיום 3.9.2010, בתיק ו"ע 25270-04-10, לפיה נדחה הערר שהגישה המערערת על החלטתה של המשיבה לדחות את תביעתה להכרה בזכויותיה לפיה חוק ההטבות לניצולי שואה, התשס"ז-2007.

ב.       אלה העובדות הצריכות לעניין:

          המערערת, ילידת שנת 1941, נולדה באי זקינטוש שביוון, ועלתה ארצה באוקטובר 1953, כשלושה שבועות לאחר תאריך 1.10.1953, שהוא המועד שמעבר אליו לא ניתן להגיש תביעה להכרה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957.

ג.        את תביעתה נשוא הדיון הגישה המערערת בהתאם לחוק ההטבות לניצול שואה, התשס"ז-2007 (להלן: "חוק ההטבות"), שנועד להעניק סיוע לניצולי שואה ששהו במחנות ריכוז, גטאות, או מחנות בהם הועסקו בעבודות פרך, ואשר עלו ארצה לאחר תאריך 1.10.1953.

ד.       אישור של ועידת התביעות (אשר לה הסמכות לפעול לפי קריטריונים שקבעו הקרנות הגרמניות המנויות בגוף חוק ההטבות) לעניין שהותו של ניצול שואה במחנה ריכוז, במחנה עבודה בו עבדו בעבודות פרך, או בגטו (ובלבד שמדובר במקומות המוכרים על-ידי הקרנות הגרמניות) מהווה ראיה לזכאותו של התובע על-פי חוק ההטבות, ואישור זה גם מזכה את התובע במענק בסכום של 7,500 יורו לערך.

          בענייננו, המערערת אמנם צירפה מסמך של ועידת התביעות מיום 20.6.2010, לפיו בוצע לה תשלום חד-פעמי מועידת התביעות במסגרת קרן הסיוע, לאחר שהועידה השתכנעה שהמערערת סבלה מרדיפה על-ידי המשטר הנאצי, אך אין מחלוקת בין באי-כוח הצדדים (וכך גם צוין בדיון שהתקיים בפניי ביום 23.2.2011) שהמערערת לא קיבלה את המענק הנ"ל של כ-  7,500 יורו לערך.

ה.       טענתה של המערערת בערעורה הינה שהיא חייתה באי זקינטוש שביוון (כשהיא מאומצת על-ידי דודים שגידלו אותה) תחת הכיבוש האיטלקי והגרמני כל ימי מלחמת העולם השניה בפחד מתמיד בפני מה שעלול להתרחש ובמחסור, אך תודות לחסידי אומות העולם ניצלו חייהם של יהודי האי ובכלל זה המערערת והוריה המאמצים.

          נטען בערעור שבתקופת הכיבוש הגרמני הושמו כל יהודי האי זקינטוש ברחוב צר ומגודר תוך הגבלה חמורה על יכולת התנועה שלהם ומגבלות נוספות.

ו.        בהחלטתה של הוועדה מיום 9.6.2010 נכתב שאין די בכך שיש לראות את המשיבה כמודה בכך שהמערערת שהתה בתקופת השואה בגטו באי היווני זקינטוש, אלא שיש להראות שגטו זקינטוש הוא גטו מוכר לצורך קבלת הקצבה ליוצאי גטאות ומחנות לפי חוק ההטבות.

          כותבת הוועדה שהיא בדקה ברשימותיה ולא מצאה עדות לכך שזקינטוש הוכרה על-ידי הקרנות הגרמניות, ואולם בטרם יינתן פסק דין החליטה הוועדה ליתן למערערת אפשרות למצות את הדרכים להוכחת תביעתה. עוד הוסיפה הוועדה בהחלטה מיום 9.6.2010:

          "לחלופין אם קיבלה העוררת תגמול מלא בסך 7,500 יורו מן הקרנות הגרמניות, ניתן להסתפק בכך כהוכחה לזכאות..." (ההדגשה שלי - י.ג.).

          בפסק דינה מיום 3.9.2010, כותבת הוועדה, בהמשך להחלטה הנ"ל, שהואיל והמערערת לא הביאה כל ראיה לכך שגטו זקינטוש הוא גטו "מוכר" לצורך קבלת הקצבה ליוצאי מחנות וגטאות, הרי אין מנוס מלדחות את הערר.

ז.       בהודעת הערעור ציינה המערערת שתביעתה נדחתה משום שהאי זקינטוש טרם נכלל ברשימות אליהן מפנה פסק הדין שניתן בענין מרדכי קובנט (ו"ע 676/09 שליד בית-משפט השלום בתל-אביב ) רשימות שמתעדכנות מעת לעת. לטענת המערערת, הרשימות הנ"ל אינן עדכניות, ולחלופין, כך טוענת המערערת, יש להכיר בכל הניצולים ששרדו בגטאות השונים במובנם הרחב, כמקום תחום ומגודר בו הוחזקו יהודים בתנאים שהגבילו את חופש התנועה.

ח.       על טענותיה אלה חזרה המערערת בתמצית בעיקרי הטיעון שלה, והוסיפה שהרשימות אליהן מפנה חוק ההטבות מעולם לא פורסמו על-ידי מדינת ישראל או המשיבה באופן רשמי, ובהיעדר רשימה רשמית אחת ומוכרת יש להכיר, לטענת המערערת, בכל הניצולים ששרדו בגטאות השונים, במובנם הרחב, דהיינו, מקום בו הוחזקו יהודים בתנאים המגבילים את חופש התנועה, כזכאים לתגמול לפי חוק ההטבות.

          עוד טוענת המערערת שמדובר בחוק סוציאלי שנועד להקל על מצוקתם של ניצולי השואה, ועל כן היה על המדינה להקל על הניצולים ולפרסם רשימה אחת מוכרת, שאם לא כן עליה להכיר בכל ניצולי הגטאות, במובנם הרחב, כזכאים לפי החוק.

ט.       המשיבה טוענת שלפי התבחינים הברורים של חוק ההטבות, רק ניצולים העונים על הקריטריונים שקבעו הקרנות הגרמניות, ושועידת התביעות מחויבת לפעול לפיהם, ואשר יועדו לניצולי "המעגל הראשון", רק הם זכאים לפיצויים וקצבה מכוח חוק ההטבות.

          ניצולים, שסבלו בתקופת הכיבוש הנאצי, אך אינם עונים לקריטריונים הקבועים בחוק ההטבות, אינם זכאים לקצבה על-פי חוק זה, חרף כל ההבנה למצבם של ניצולים אלה שסבלו בתקופה זו.

          מוסיפה המשיבה, שהמערערת שהתה לדבריה בתקופה השואה באי היווני זקינטוש וחוותה חיי פחד ומחסור, אך אין חולק שהיא לא שהתה בגטו, או במחנה ריכוז, או במחנה עבודה שעבדו בו עבודות פרך. בתקופה הרלוונטית לא הוקמו באי זקינטוש גטאות ולא היו שם מחנות ריכוז, או מחנות עבודות שעבדו בהם עבודות פרך, ולכן אין המערערת זכאית לתגמול מכוח חוק ההטבות.

          עוד טוענת המשיבה שבמסגרת חוק ההטבות מופנים התובעים לועידת התביעות, שבידיה הכלים לבחון את זכאותם של התובעים לפי הקריטריונים שקבעו הקרנות הגרמניות, ולפי רשימת המחנות והגטאות המוכרים על-ידי הקרנות הגרמניות.